ראיון עם יונתן – שינשין בגרעיני המח"ר
ראיון עם יונתן, שינשין בתנועת המחנות העולים המספר על הפעילות במסלול 'גרעיני השפעה, העבודה החינוכית בדרום תל אביב, הליווי הצמוד והשאיפה למפגש בין-מגזרי בגובה העיניים.
תעודת זהות של המסלול
שם הארגון: תנועת המחנות העולים
שם הגרעין והמסלול: גרעיני המחר – מסלול 'גרעיני השפעה'
מהות הפעילות: עבודה חינוכית בתנועת הנוער, הדרכת ילדים ונוער, ויצירת עולם קהילתי בטוח
מיקומים עיקריים: דרום תל אביב (שכונת שפירא), צפון הארץ (קומונות מפונות בראש הנקרה ומצובה), וערבה / בקעת הירדן (נערן).
הראיון עם יונתן
מראיין: היי יונתן, תוכל לספר מעט על שנת השירות שלך?
יונתן: אני בעצם עושה שנת שירות תחת תנועת המחנות העולים. זו תנועת נוער כעיקרון, אבל בעצם יש לנו שלושה מסלולים שרק אחד מהם הוא לעבוד ממש בתנועת הנוער.
מראיין: זה המסלול שלך?
יונתן: נכון, אנחנו קוראים לו "גרעיני השפעה" וזו תנועת נוער קלאסית. יש בה יום אחד, יום ראשון, שהוא יום הכשרה – שזה בעצם ללמוד להיות מחנך. ויום רביעי הוא יום קומונה, שזה בעצם לעבוד על הקבוצה ועל החברה. זה נשמע כביכול כמו יום מבוזבז, אבל זה יום מאוד חשוב ויש לו סיסמה מתאימה "הכוח שלך בקבוצה".
המראיין: אתם מעבירים פידבקים ומלמדים אחד את השני? או שמישהו מעביר את זה?
יונתן: יש מישהו שמעביר את זה, ואנחנו גם נותנים אחד לשני פידבק, אבל בעיקר היום הזה הוא יום של: רגע, בואו נדבר על כל מה שמפריע לנו. על מי שמכין אוכל לא מספיק טעים, או מי שלא מספיק היגייני, וכך הלאה. זה מאוד משמעותי, זה הופך את הליווי של שנת השירות להרבה יותר משמעותי, וזה מרגיש שיש לך למי לפנות וגם מייצר ביטחון לדבר על הדברים שמפריעים לך.
המראיין: זו בעצם ביקורת בונה? מרגישים שזו ביקורת בונה ומשפרת?
יונתן: ברור שזה גם כואב לפעמים, אבל אחרי השיחה הזאת מרגישים טוב יותר, מרגישים שהורדת מעצמך משהו. באופן כללי אני מאוד ממליץ על שנות שירות עם ליווי טוב, אני חושב שזה דבר ששווה לבדוק באופן מאוד ראשוני.
המראיין: והליווי פה מאוד צמוד?
יונתן: הליווי פה צמוד, יש הרבה מאוד אנשים שמלווים. אני יכול להגיד על המשימה שלי, והאמת היא שבגלל שאני מכיר מדריכים ומלווים של המסלולים האחרים, אני יכול להגיד שגם אצלם הליווי יחסית טוב.
המראיין: איך הגעת לשנת השירות?
יונתן: אני בן של בוגרי התנועה. אבל ניסיתי כמה תנועות והשתכנעתי שזו באמת שנת שירות משמעותית. אני מרגיש שאני יוצר עולם קהילתי יותר שמהווה מקום בטוח עבור ילדים. גם ילדים שמדומיינים כילדים פריבילגיים שיש להם מעמד סוציו-אקונומי גבוה וכולי, עדיין נמצאים בסופו של דבר בתוך כיתות עם הרבה מאוד ילדים שאי אפשר לראות אותם באופן אישי. ואני מאוד מאוד מאמין ומאוד מרגיש שמה שאני עושה מצליח לראות אותם.
המראיין: אתה מצליח לעבוד עם הילדים פרטנית, וגם להיות דמות שאפשר לפנות אליה?
יונתן: אני מאוד לא מאמין בתפיסה פונקציונלית של בני אדם. אנחנו עובדים בכמה מקומות בארץ. יש לנו כמה "מחנות" – זו המקבילה שלנו לקנים של הצופים או של הנוער העובד והלומד. זו חברת נוער שמדריכה ילדים צעירים יותר. למשל, אני עובד בתל אביב, בדרום תל אביב – בשכונת שפירא, שזו שכונה קשוחה. אבל יש לנו חבר'ה שעובדים בערבה, ויש לנו חבר'ה שעובדים בצפון.
המראיין: בשפירא יש בעצם גם ישראלים וגם ילדים של מהגרים?
יונתן: מהגרים, כן. יוצא לי לעבוד בעיקר בבית ספר עם ילדים של מהגרים, וגם מנסים לגייס אותם. זה יותר מאתגר כי ההורים למשל פחות מבינים עברית, אבל יש הרבה ניסיון. אני יכול להגיד שאני כולה שבועיים-שלושה בתוך האירוע הזה, וכבר יש חלק יחסית גדול של ילדים שאני עובד איתם והם חמודים מאוד.
המראיין: ואתה מרגיש שהם באמת רוצים להיקלט ולהיטמע בחברה הישראלית?
יונתן: לגמרי. אני גדלתי באוכלוסייה מעורבת של יהודים וערבים.
המראיין: איפה גדלת?
יונתן: בנוף הגליל. אבל זה עדיין היה מדהים עבורי להיכנס לכיתה ולראות ילדים עם כמה מבטאים ועם צבעי עור שונים, מאוד מגוון, והם פשוט לא שמים לזה לב בכלל. אני מרגיש שגם אני, שגדלתי במקום שהוא מאוד ליברלי ומאוד מגוון, עדיין מפתיע אותי לפעמים לראות את זה. מדהים לראות ילדים מאוד מגוונים שיושבים יחד אחד ליד השני – וזה פשוט מקסים.
המראיין: איך זה שדווקא לך זה נראה חריג בהתחשב במקום ממנו אתה מגיע?
יונתן: יכול להיות שזה כי למדתי בבתי ספר שבהם יש פחות מבטאים. החלטתי שזו משימה מאוד משמעותית שלי: להראות לאנשים בחברה שיש את שאר האנשים. מרגיש לי שלמרות שאנחנו חיים מאוד צמוד ובמדינה יחסית קטנה, יש קיפאון מגזרי. מרגיש לי שחלק מלהיות בתנועה זה לאפשר למגזרים שונים להיפגש, גם אם זה לא בהכרח מגזרים שנמצאים בתנועה. למשל, אני מאוד רוצה שהחניכים שלי יפגשו ערבים בני גילם. כי שוב, אם אני חוזר לעניין הפונקציונלי, יש לנו נטייה לראות בני אדם אחרים בצורה נורא סטריאוטיפית או ככלים שלנו כדי להשיג מטרה כלשהי.
המראיין: יש פתיחות? מאפשרים לך ליזום דברים משלך?
יונתן: כן. אני עדיין לא הבאתי את היוזמה הזאת כי אני ממש מתחיל, אבל בגדול פתוחים פה לכל מיני דברים. האמת היא שהיינו בנערן, בקיבוץ בבקעה, והיינו בחממה חקלאית-חינוכית. כשהסיימנו אמרו לנו: "אנחנו רואים ששמחתם ונהניתם, מוזמנים להביא לפה את החניכים לסדנאות. נשמח שתבואו ותוכלו לדבר על מה שאתם רוצים, על דו-קיום ועל הכל". וזה מגניב ממש. זה ממש כוח – אנשים לא מבינים כמה תנועה זה כוח.
המראיין: ומרגיש שאתה מצאת את עצמך בדיוק בנקודה שרצית, נכון?
יונתן: נכון. אני כן רוצה להגיד משהו על שני המסלולים האחרים, כי מרגיש לי שדיברתי בעיקר על המסלול שלי. יש את המסלול בצפון, שבו עושים עבודה מאוד משמעותית עם הקיבוצים שפונו – יש קומונה בראש הנקרה וקומונה במצובה. זו עבודה משמעותית של להיכנס לתוך המערכת החינוכית של הקיבוץ. ויש לנו גם בנערן שבבקעה, ששם עושים עבודה חקלאית, חינוכית, תרבותית ויצירתית. זו שנת שירות מאוד מגוונת. ככל שאני שומע יותר, אני חושב שאין בן אדם אחד בעולם שלא יכול למצוא משהו שמעניין אותו בדבר הזה.
המראיין: יש אפשרות לעבור בין הגרעינים במהלך השנה?
יונתן: במהלך שנת השירות האמירה הרשמית היא שאי אפשר, וזה די הגיוני. אבל בתהליך ההכנה, אם מישהו יבוא להתחלת התהליך ופתאום יקלוט שהוא רוצה ללכת לצפון, אז ידעו להתאים לו את זה.
