הכנס הארצי ה-11 לשנות שירות ומכינות קד"צ

הכנס ה-11 התקיים גם השנה במתכונת ייחודית, בשלהי תקופה בטחונית מאתגרת מתמשכת וקשה. למרות המציאות המורכבת, הצורך בפעולה והתנדבות רק הולך ומתעצם – במיוחד נוכח התמיכה הנדרשת ליישובים בצפון ובדרום, שנפגעו וממשיכים להיפגע בתחומים רבים.

דווקא בימים כאלה, ברורים מתמיד ערכם של עשייה ושל תרומה – אם במסגרת השירות הצבאי ואם במסגרת אזרחית כמו שנת שירות. כל בחירה בדרך של תרומה לחברה היא ראויה להערכה.

למרות האתגרים, כאלף בני ובנות נוער מרחבי הארץ טרחו והגיעו לקחת חלק באירוע המרשים, אשר איגד למעלה מ-40 ארגוני שנות שירות וכ-20 מכינות קדם-צבאיות בתוכניות חצי-שנתיות.

ההשתתפות הרחבה הזו היא עדות נוספת לרוח הנתינה והמעורבות שמאפיינת את הדור הצעיר בישראל.

להלן מספר ראיונות שערכנו עם שינשינים ומכיניסטים מגופים שונים:

אלה, שינשינית באות הבינלאומי לנוער

ש: שלום אלה, תוכלי לספר קצת על שנת השירות שלך?
ת: אני שינשינית בקמונה בחולון. אנחנו עובדים עם נוער בסיכון, נוער עם צרכים מיוחדים. במרכז הנוער בערב יש לנו יותר אפשרות לעשות חוגים ופעילויות שאנחנו רוצים. אני למשל פותחת קבוצה של אפייה.

ש: מדוע דווקא אפייה?
ת: מאוד עובדים אצלנו על העניין של לפתח אנשים דרך תחביבים ותחומי עניין. כיוון שהתחביב שלי זה אפייה ובישול, אז זה מה שאני עושה. יש כאלה שעושים סטיילינג או ספורט או מה שיוצא. כלומר בעצם לוקחים את החוזקות של כל אחד ומתגברים אותם.

ש: ואת למעשה מאתרת בני נוער שגם מחפשים את אותו התחום?
ת: כן.

ש: את נמצאת בחולון. באיזה עוד יישובים אתם פועלים?
ת: יש אצלנו גם גרעין נחל בשני קיבוצים בצפון, שלוש קומונות בפנימיות ושלוש קומונות עירוניות שזה חולון, יוקנעם וירושלים.

ש: למה דווקא חולון?
ת: זו הקמונה היחידה שעובדת עם נוער עם צרכים מיוחדים. האחרות עובדות עם נוער בסיכון, שזה בעצם נוער רגיל.

ש: את מרוצה משנת השירות?
ת: מאוד מרוצה.

ש: איזה טיפ את תתני למישהו או מישהי שמגיעים לשנת שירות?
ת: לבוא פתוח. לחשוב על מה שהוא אוהב, ולעשות מה שהוא אוהב, אחרת הוא לא יהנה באמת.

גילי ונועה, שינשיניות בנוער העובד והלומד

ש: אתן התחלתם את שנת השירות השנה בעצם?
ת: כן, מלפני בערך חודשיים. מתחילת אוגוסט.

ש: איך ומדוע הגעתן דווקא לנוער העובד והלומד?
נועה: לי כמה חברים שהיו בתנועה, בתור חניכים, אז הכרתי את הקונספט של התנועה וידעתי שיש שנת שירות של התנועה. ואז הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו מעבר, כי ספציפית בצפון, כי המשפחה שלי במקור הייתה מאזור הגבול.

ש: מאיפה המשפחה?
נועה: מקיבוץ ברעם בגליל העליון. אז חיפשתי כזה שנת שירות שהיא מתחברת לגליל, ואז המדריך שלי שלח לי קישור עם כל מיני, עם הנוער העובד, הוא עשה שם בעצמו שנת שירות. יש שם קומונות טובות של גליל. ואז ישר נרשמתי לראיונות והתגלגלתי לכאן.

ש: שתיכן הגעתן ביחד לאותה קומונה?
גילי: כן. אנחנו ביחד בקומונה. אני הגעתי בכלל מאתר "שינשינים". רציתי שנת שירות שתעסוק בצפון ובקיבוצים. אז קראתי באתר על כל מיני מקומות, וראיתי שיש את הנוער העובד והלומד, ופשוט אהבתי באנשים.

ש: את גרת בצפון?
ת: אני מהמרכז. מהיישוב קדימה.

ש: מה, מה אתן עוד יכולות לספר? איזה עצה אתן יכולות לתת למי שמתחילה את שנת השירות, למי שמתלבטת מה לבחור, איך ניגשים לזה?
גילי: אני חושבת שקודם כל ללכת להכיר הכל. לנסות את כל העולמות, להתמיין להכל. לא ללכת למשהו להגיד כאילו זה לא נראה לי, זה לא מכיר, זה לא זה. ללכת למיונים, לברר עם כל הגופים, להכיר, לראות את כל האופציות ואז להחליט.

ש: ומה אתן עושות בפועל ביום יום? איך נראית שנת השירות שלכן?
נועה: אנחנו ספציפית עובדות בקיבוצים בגליל העליון, בארבעה קיבוצים, הקומונה שלנו מתחלקת ביניהם מבחינת החבר'ה. אני נגיד בקדרים ובמעיין, וגילי בגדות ובמחניים. אנחנו מדריכות שם ואחראיות על המדריכים בתנועה של הנוער העובד והלומד שנמצאת בקיבוצים. זו למעשה תנועת הנוער היחידה שקיימת שם. אז בעיקרון אנחנו מדריכות את המדריכים, שמדריכים את החניכים. אנחנו מעבירות פעולות, מעבירות איתם פעילות, ובבוקר אנחנו בבתי ספר.

ש: יש לכן רקע? כלומר הייתן לפני כן בתנועת נוער?
גילי: לי כן. לי כן. אני באה מהצופים.
נועה: אני הייתי בצופים רק ביסודי. אז חזרתי אחרי מלא זמן.

ש: אני מבין שאתן מרוצות מאוד.
ת: כן. מאוד מרוצות.

יערה, בוגרת שנת שירות, החברה להגנת הטבע

ש: היי יערה, את בעצם בוגרת של שנת שירות?
ת: כן, אני סיימתי ממש עכשיו בסוף אוגוסט שנת שירות ולפני גיוס.

ש: איך הגעת דווקא לחברה להגנת הטבע?
ת: אני ממודיעין ומהסביבה שלי אף אחד לא הלך לשנות שירות. למדתי בבית ספר ממלכתי, הייתי במגמת מוזיקה, אז כולם ניסו להגיע ללהקת צבאית. מהאזור שלי כולם הלכו למכינות קדם צבאיות או ישר לצבא. לא ידעתי ממש מאיפה להתחיל, אז ניסיתי בתק"ם ועוד כמה מקומות ובסוף ראיתי את החברה להגנת הטבע. אמרתי אני אוהבת את הטבע, אז הגעתי ופשוט התגלגלתי, התגלגלתי והגעתי לחוגי סיירות.

ש: הייתי בעבר בחוגי סיירות?
ת: אף פעם. הגעתי לזה בלי שום ידע על המקום, בחיים לא טיילתי כמו שטיילתי השנה.

ש: זה דורש הרבה הרבה כושר גופני?
ת: אממ, כן, אבל זה נבנה תוך כדי השנה. כאילו, יוצאים לטייל ובהדרגה זה קורה.

ש: איך בעצם מכשירים אתכם?
ת: ההכשרה שיש עכשיו היא שונה מההכשרה שאני עשיתי. ההכשרה שאני עשיתי הייתה קורס של חודש עם הגרעין שלי, שזה הגרעין ועוד קומונות. אני הייתי בקומונה בבאר שבע ויש קומונות בנגב ובירושלים, ועכשיו ההכשרה שלהם זה ביחד עם בתי ספר שדה, שזה קורס תו תקן, זה הסמכה של מדריכי טיולים. שזה גם בעצם זה משהו שנשמר גם בהמשך מאוחר יותר – לתקופה של אחרי צבא. טוב, ובסופו של דבר, כלומר, שיוצאים לטיולים, אני מניח שיצאת לטיולים עם בתי ספר וכל זה.

ש: היכן אתן מתגוררות? יש איזה מקום אחד או כמה קומונות?
ת: יש כמה קומונות. יש חמש קומונות, שפרוסות ברחבי הארץ, יש בחיפה, בבאר שבע, ובין לבין יש ירושלים, תל אביב ומודיעין.

ש: את היית במודיעין שרצית מקום רחוק מהבית?
ת: אני רציתי דרום, אני מאוד רציתי מדבר. אני מצאתי מאוד השנה הרבה כלים חינוכיים בתוך המדבר.

ש: מה למשל?
ת: הישרדות בשטח. המדבר הוא לכאורה מקום חסר אמצעים. קשה למצוא מים, חיי חיות וזה דורש מאמצים וידע. אנחנו לאורך כל השנה היינו בהשתלמויות שזה ממש כיף וממש מעניין. לומדים המון דברים. וגם בסיירות, לומדים גם לא רק החומר התיאורטי, אלא גם הרבה מלאכות שטח, כמו להדליק מדורה, לבשל, להכין דברים מצמחים, כמו חוטים מעלי בננה.

ש: את יודעת היכן את רוצה לשרת בצבא?
ת: מש"קית נפגעים.

ברקת, אופק, ליעוז ושירן, מכינת אור (אחריי)

ש: מי רוצה להתחיל ראשון? איך הגעתם בעצם למכינה?
ברקת: אה, אני אתחיל, בהתחלה חיפשתי מכינה אחרת שרציתי, אבל בסוף הגעתי למכינת אור, והיא הייתה פשוט אדירה ומטורפת, והכי התחברתי אליה.

ש: למה דווקא מכינת אור?
ברקת: הבנתי שבאמת הכי התחברתי למכינה הזאת. גם מבחינת התוכן של המכינה, העשייה של המכינה, זה שיש הרבה טיולים והתנדבויות, ואנחנו עובדים הרבה בתחום של החינוך בהתנדבויות שלנו, אז ממש התחברתי לזה.

ש: מה זה אומר עובדים בתחום אחר?
ברקת: ההתנדבויות שלנו, המכינה היא באזור של גני ילדים, בתי ספר, צופים, ממש בלב החינוך בעיר יבנה. ממש התחברתי לזה ורציתי להתנדב עם נוער וילדים. זה משהו שמשך אותי.

ש: אתם עוסקים בהכנה לצבא בלבד או שיש דברים נוספים?
ברקת: זה גם וגם. גם הכנה לצבא וגם הכנה לחיים. עוברים הרבה התנסויות, כמו טיולים, שהם חלק מהכנה לצבא, אבל גם מעבר. זה ממש מכין לחיים עצמם.

ש: מה בעצם ההבדל בין מכינה חצי-שנתית למכינה שנתית?
ברקת: הגיוס שלנו לא נדחה בשנה שלמה. אנחנו מסיימים את המכינה בפברואר ומתגייסים במרץ. ככה שאנחנו מתגייסים עם החברים שלנו מהבית, אלה שלא הלכו בהכרח למכינה או שנת שירות, אנחנו לא דוחים את הגיוס בשנה שלמה. זה יתרון.

ש: יש משהו שתרצי להמליץ למי שרוצה להגיע באופן כללי למכינה ולמכינת אור בפרט?
ברקת: אה, אני יכולה להגיד שאנחנו מאוד דוגלים בערכים של מנהיגות, עצמאות, אהבת הארץ, וחיבור קבוצתי. אז אני מאוד ממליצה למי שמחפש דברים כאלה, גם זה משהו חברתי, הכנה לצבא, חוויות, זה באמת משהו אחר.

ש: איך את מסתדרת עם המשמעת?
ברקת: אז יש אצלנו משמעת יחסית גבוהה. זה חלק מהכנה לצבא. אבל עכשיו אנחנו בתקופה שנקראת תקופת הסתגלות, כלומר שעדיין יחסית עובדים איתנו על המשמעת. עד שנגיע לתקופה של השתגרות, ותהיה לנו יותר עצמאות בעניינים האלה.

ש: זה דורש כושר?
ברקת: יש יש הרבה כושר במכינה, אבל זה לא דורש בהכרח לבוא עם כושר מהבית. הכושר הוא מאוד מותאם לכל מי שבא לפי הרמות. גם מי שפחות בעניין של כושר אז מתאימים לו אימונים שיתאימו אליו. וגם יש כאלה שרוצים יותר, אז הם עושים עוד אימוני כושר אחרי השעות בלו"ז. למשל לא מזמן יצאנו לסימולציה של יום סיירות, אני גם השתתפתי בה, זה היה חוויה מדהימה. אז זה גם לגמרי הכושר, גם מי שמחפש את הכושר זה לגמרי המקום, אבל גם זה לא משהו שמגביל, כאילו גם מי שפחות מחפש זה גם בסדר.

ש: לאן את מכוונת בעצם בצבא? איפה את רוצה להיות?
ברקת: אה, אני רוצה תפקיד או תפקידי פיקוד והדרכה או משהו במודיעין. עדיין אין שיבוץ, אבל בדיוק אני עובדת על זה והמכינה גם עוזרת לי.

ש: המכינה יכולה להכין אותך לתפקיד ספציפי?
ברקת: כן, הם גם יכולים לעזור לי לקבל מיונים שאני רוצה, לקבל זימונים, או לערער על כל מיני דברים, והם ממש עוזרים.