שריי כלגי בוגרת שנת שירות אחריי 2020

קשה לי להירדם. קשה לי להירדם ממחשבות.
לפני שבוע (ויום) סיימתי שנת שירות.
אני לא חושבת שאני תופסת את זה עדיין. לא משנה כמה אכתוב את זה וכמה אחשוב על זה, הלב עדיין לא יתפוס. אולי בעוד שבוע, אולי בעוד חודש.
הראש, כרגיל, הקדים אותו ממזמן.

היום היה ערב סיום שנה של הצוות בבית הספר היסודי שהתנדבתי בו.
בדרך לשם, כשהגענו ברכב לצומת של יקותיאל אדם, ממש איפה שהפסל האדום, היה קשה לי שלא להשלים אוטומטית בראש שאמורים לפנות שמאלה, כי לאחר אותה הפנייה, בהמשך למעלה, נמצאת הקומונה. המקום שבו גרתי במשך עשרה חודשים.
אך המשכנו ישר לכיוון בית הספר.

היום חזרתי אלייך, ירושלים, אחרי שנפרדתי ממך ביום שני שעבר.
מספיק לטייל או אפילו רק לעבור ברחובות ובמקומות שבהם הסתובבתי כדי שהזכרונות מהשנה הזאת יצופו בי שוב, וזה אכן קרה. רחוב יפו, אגריפס, חיים ולירו, שוק מחנה יהודה, הרכבת הקלה, התחנה המרכזית…
זה סימן שאני מתגעגעת. עבר שבוע ואני כבר מתגעגעת.
כמה זה קשה לעזוב אנשים ומקומות שנכנסו לך חזק ללב.
כמה זה קשה לעזוב עיר שהיא כל כך מיוחדת. שהאווירה בה היא אחרת, שכל שכונה בה שונה והיא עולם ומלואו, שיש לה סלנג ייחודי רק לה ושיש בה ייצוג רחב של הפסיפס הישראלי.
זכיתי להכיר בשנה הזו גוונים מיוחדים ונפלאים מהקשת הישראלית.
זכיתי להיחשף לסוג אוכלוסייה שלא נחשפתי אליו לפני כן (הנוער של נווה יעקב – אין עליכם❤).
זכיתי להרחיב את הידע שלי ולהבין כמה אני יודעת כל כך מעט, גם אם חשבתי שאני יודעת יותר. עד שאת.ה לא שם פיזית, אי אפשר באמת לדעת כמה את.ה יודע.ת או לא יודע.ת.
זכיתי להאיר במקומות חשוכים. לא סתם החולצות שלנו צהובות ובולטות לעין, ממש כמו להבה של נר בתוך החושך.
זכיתי להכיר את עולם החינוך. הבנתי שבחינוך אנחנו זורעים זרעים. אנחנו לא יודעים אם הם יגדלו להיות פרחים או לא, אבל אנחנו בכל זאת מנסים.
יש זרעים שנזכה לראות את הפירות שלהם, ויש כאלה שאת פרותיהם לא נראה בכלל – וזה לגמרי בסדר.
וגם אם אותו אדם לא משקה את הזרע שלו, אני מאמינה שכן יש לנו חלק בגדילה שלו.

בשנה הזאת הרבה אנשים נכנסו לי ללב ואני לא אשכח אותם לעולם.
ולכל מי שמתלבט: לכו תעשו את השנה הזאת. לא משנה אם זו שנת שירות או מכינה. פשוט תעשו את השנה הזאת. אתם תצברו ניסיון, תיחשפו לעולמות חדשים, תצאו מאזור הנוחות שלכם, תִּזָּרְקוּ למים ותלמדו המון. זה שווה את זה.
ואל תקשיבו לכל מי שאומר לכם שזה בזבוז זמן כי אין לו מושג על מה הוא מדבר מהסיבה הפשוטה שהוא לא עשה ולא חווה את השנה הזאת.

כמו רבים לפניי הייתי אומרת שזו השנה הכי משמעותית בחיים שלי, ואין ספק שהיא בהחלט הייתה כזו, אבל בכוונה לא אגיד שהיא השנה הכי משמעותית בחיים שלי, אלא אאחל לעצמי שהשנים הבאות יהיו משמעותיות פי אלף (תקראו את הפוסט של נתנאל אלינסון בנושא: https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=1200266306986723&id=100010100943112).

ואסיים במשפט שלא אמרתי לכל אורך השנה בכוונה, כי אני חושבת שרק בסוף השנה מבינים עד כמה הוא נכון באמת:

שנת שירות זו לא טעות💛