שנת שירות בשל”ח / מאת עומרי אטיה, בוגר

“אמא, אני עובר דירה, עוד שנה אחזור..”

בפעם הראשונה בחיים שלי הלכתי לטיול שנתי – שבאמת נערך שנה.

כבר הרבה זמן שאני מחפש הזדמנות לכתוב על השנה הזאת, איך היה לי? מה היה לי? מי היה לי?, ועכשיו אחרי טיול קטן וקיץ מטורף – הגיע הזמן לדבר..
אי אפשר לתאר במילים מה זה באמת שנת שירות, לא משנה כמה ימי גיבוש חשיפה ומיונים לש”ש אפשר לעבור, שום דבר לא יתאר את הדבר האמיתי!
וזה מתחיל ב”שנה מהחיים? מה אתה פראייר? לך תתגייס תסיים עם הצבא ותתחיל את החיים..”. אין ספק שזה לא דבר רגיל, מכיוון ששגרת החיים שלנו היא 12 שנות לימוד – 3 שנים צה”ל – טיול אחרי צבא (בטח תאילנד) – לימודים – עבודה – משפחה – ו.. זהו?
אז בואו נתחיל בזה ש-ש”ש זה לא רק “שנת שירות” אלא גם “שבירת שגרה”, ואם אתם שואלים אותי מה אתה מבזבז שנה מהחיים? אז אענה לכם – אני מרוויח שנה מהחיים.
זה לא דבר עיקרי להתנדב היום, וקצת חבל.. ובתור בן אדם שלא התנדב בחייו ונקודת המפנה שלו הגיעה באמצע י”ב, אני חייב לומר לכם שלא רק בשביל החברה ולא רק בשביל האנשים שקשה להם צריך להתנדב, אלא גם בשבילכם, תחושת הסיפוק שמקבלים, ה”תודה”, החוויה והחיוך.. זה שווה את זה.


המון פעמים קרה שאני חוזר אחרי שבועיים בקומונה לסופ”ש עם החברים החיילים, יושבים ביחד ומדברים, וזה מדהים לשמוע את החשיבה של אנשים שמשרתים בצה”ל, כאילו זו המסגרת הכי הכי קשה והנטייה הגדולה היא פשוט להתלונן. וכן זה קשה לשמוע כל היום צבא צבא צבא.. ומה אתה תספר? על כך שלקחת נער קטן להופעה בבריכת הסולטן? על זה שקיבלת כיתה קשה ביום שדה? את מי זה מעניין.. מחר המפקד שלהם יצעק עליהם או שהם יעשו מסע של 20 ק”מ, ועל זה הם ידברו.
אבל אני לא באתי לדבר על הצבא, באתי לדבר על השנה שלי, על השנה ששינתה לי את החיים וגרמה לי להסתכל על דברים בצורה אחרת, בוגרת ומבינה יותר.
את השנת שירות שלי עשיתי בשל”ח, שדה-לאום-חברה, מקצוע שלומדים בביה”ס בדרך כלל בחטיבת הביניים. למה דווקא של”ח? הייתי במש”צים כמה שנים וכ”כ אהבתי את המסגרת, שהחלטתי להמשיך בה עוד שנה, ולכן גם לא התמיינתי לאף ש”ש אחרת.
גרתי בקומונה ביחד עם עוד תשעה מש”צים מכל הארץ שהחליטו לתת שנה נוספת גם כן מהחיים שלהם בשל”ח. תיפקדנו בבקרים כמדריכי של”ח בבתי ספר בירושלים, אחראים בעיקר על שכבות ז’ וח’, כפרוייקט שהוא “טרום של”ח”, מכינים את השכבות הנמוכות בחטיבת הביניים למקצוע של”ח שילמדו בעתיד באמצעות ימי שדה, סיורים, ימי שיא שכולם – של”ח.
בשעות אחה”צ, התנדבנו במועדונים של נוער בסיכון, מרכזי למידה ופרוייקטים של מנהיגות למיניהם. במקביל בתקופת החורף היה פרוייקט מים של קק”ל של מערכות איסוף מי גשמים בביה”ס יסודיים שהמטרה שלנו הייתה להכניס חינוך לילדים בביה”ס עם מערכות המים.

אז מה הסיפור שלי בעצם?
בתחילת כיתה י’ נכנסתי למש”צים, למה? כי חברים שלי אמרו “בוא, יש צחוקים וכיף”, אז אמרתי יאללה למה לא? הגעתי למפגשים ויצאתי לכנסים אבל לא בתור הפש”צ (פרח מש”צ) המושלם שקם בזמן ועושה מה שאומרים לו, אלא אחד שבא בשביל לצחוק עם חברים שלו, וזאת גם הסיבה שלא יצאתי לקורס המש”צים באותו קיץ, כי העדפתי לעבוד ולסוע לאילת עם חברים.
בתחילת כיתה י”א, בעוד שאני עדיין פש”צ, החלטתי להמשיך להגיע למש”צים ופתאום קיבלתי מהמורים לשל”ח קצת משימות לידיים, להדריך פה להדריך שם, ואז התחלתי לאהוב את זה יותר, ולהתחבר לזה. ובסוף י”א, יצאתי לקורס מש”צים בתור פש”צ ביחד עם עוד מלא חניכים ממחוז דרום בוגרי כיתה ח’ וט’, ונהנתי מאוד, וסוף סוף היה אפשר לקרוא לי מש”צ.
בתחילת אוקטובר המורה שלי לשל”ח קיבלה מייל ממשרד החינוך, שמבקש ממנה לשלוח את המצטיינים של שכבה י”ב להגיע לראיון בתל אביב לסוג של כנס, אז היא אמרה לי ללכת. הייתי בטוח אני אבוא ואצטרך לדבר על המש”צים וכו’, ומסתבר שהראיון היה באנגלית והייתי צריך לדבר על אקטואליה, על העיר שלי, על המדינה שלנו..
בסופו של דבר היה מדובר בכנס נוער בינלאומי שמטרתו להפגיש מנהיגויות מכל העולם, והייתי בטוח שאין לי סיכוי להתקבל אחרי הראיון, ואז יום למחרת קיבלתי הודעת אס אמ אס שהתקבלתי מש”צ אחד מתוך שבעה מש”צים מכל הארץ לכנס הנוער הבינלאומי.
באותו כנס, הגיעו תנועות נוער מכל העולם, מארצות הברית, איטליה, הודו, הולנד, רוסיה ועוד המון, גילאי 17 עד 22, והיה כנס מדהים. בכנס היו גם ש”שינים מישראל – וכך בעצם נחשפתי לשנת שירות.
מייד אחרי הכנס, התקשרתי ליובל אשוש, אחראי על הש”שינים ובנות השירות של של”ח, וביקשתי ממנו להתחיל להתמיין לשנת שירות.
אז אם מסתכלים אחורה, ורואים את אותו ילד שבא בשביל להריץ צחוקים עם החברים שלו באיזה טיול בעין גדי, ושל”ח לא היה המקצוע הכי חזק אצלו בתעודה, היום עשה שנת שירות בשל”ח.
ואני חושב שכל אדם ואדם צריך לעשות שנת שירות, זו שנה כ”כ מלמדת ותורמת ונותנת, אין ספק שלצאת לשנת שירות הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי.

הייתה לי שנה מיוחדת, קיבלתי כ”כ הרבה אחריות לידיים וצברתי המון נסיון תוך כדי, ואין ספק שאותו עמרי אטיה שנכנס ב12 לאוגוסט 2012 לדירת הקומונה בגורדון 8, הוא לא אותו אדם היום.
אני מרגיש אחרת, מרגיש יותר מוכן, לצבא לחיים להכל.. מרגיש יותר בוגר ואחראי.
הכרתי המון אנשים מיוחדים, אנשים שרוב הסיכויים שאם לא הייתי יוצא לשנת שירות אז לא הייתה לי אינטראקציה איתם בחיים.

יש לנו מדינה קשה, מדינה שצריכה שיעירו אותה, אבל זה לא יקרה אם לא נקום ונעשה משהו. אכפת לכם מהמדינה? אכפת לכם מהחברה? מהאנשים סביבכם? שנת שירות זו ההזדמנות הכי טובה לקום ולעשות משהו.

תודה על מס’ הדקות מזמנכם 🙂

עמרי אטיה

“מנהיגות זו שליחות”